ורוד, מתוק, ילדותי, אופטמי, מאושר, בנות, מגונדר, תמים...כל כך אוהבת את הצבע הזה- שכל כך לא התחברתי אליו כילדה.
הייתי קצת טוםבוי, כזאת שמשתוללת ומשחקת עם הבנים, שלא לובשת שמלות ולא לומדת בלט.
ילדת טבע שאוהבת חיות (שאני אסכים היום לגדל חיה בבית???), ושהכי הכי אוהבת טורקיז.
אפילו כשנולדה שקדי, ביתי הבכורה, לא בחרתי באלמנטים ורדרדים לחדר התינוקות המעוצב למשעי שהמתין לה.
והיום אני כל כך אוהבת ורוד. ולבן. וילדותי. אפילו אם אחטא בקיטש, כל עוד המתיקות תזלוג מעוגותי הורודות.
השבוע היה עמוס וגדוש בעבודת סטודיו שוטפת-
אינספור טלפונים, הגהות אחרונות לספר חדש שירד לדפוס (יש!!!), עוגות חתונה, עוגות יום הולדת... וכבר הוחלט שאין מקום לעבודות נוספות השבוע בשום מצב.
ואז שוב צילצל הטלפון. נכון שאני מכירה את המזמינה, ונכון שהייתי עושה כל מאמץ להענות לבקשתה בכל מקרה כיוון שהיא כל כך נחמדה אלי, אבל כשביקשה עוגת מיני ורדרדה, סוכריות מינימאוס בצלופן מבריק וקאפקייקס בורוד תואם- התחשק לי לעזוב הכל ולצלול אל הורוד הורוד הזה...
מזל טוב לילדונת שחגגה יום הולדת (ואינני יודעת אפילו את שמה), ותודה לך מתוקה שהענקת לי כמה שעות ורודות במיוחד.
ועוד עוגה מהיום, ורדרדה וענוגה אף היא, שהסבה לי גם היא עונג שליו ורך- עוגת בת מצווה לעדי. מזל טוב!
