ישבתי וחשבתי, אספתי את הדברים שהיא הכי הכי אוהבת, ורקמתי מהם חגיגה מיוחדת, מתוקה ואוהבת.
והנה רשימה חלקית: את הנכדים, את הילדים, את סבא כמובן, כל דבר מתוק, ורדים, תויות עדינות של סבונים, ונשיקות (עוגיות לבנות כאלה, קצפיות, שזוללים בהנאה...).
מאז שאני זוכרת את עצמי, אהבתי לשמוע את הביצים הנשברות, את רחש החלמון המחליק מקליפה לקליפה (רק שלא יפול ויהרוס את הקצף!), את טרטור המיקסר המקציף ומקציף ומקציף...
חלבון שקוף הופך אט אט לקצף לבן, מבהיק ומתוק, מחליק לשקית זילוף ופורץ ממנה, מוכן להמתנה ממושכת בתנור.
חיפשתי דרך לשדרג את הקצפיות, להשאיר את הנשיקות טעימות ונוסטלגיות, אבל מכבדות את המעמד.
הקצפיות הראשונות הגיחו מן התנור בבוקר יום ההולדת, מוכנות לרגש ולשמח, ולקנח את ארוחת הבוקר-
זוג נשיקות ענקיותתת (כל אחת בגודל תבנית תנור), מתוקות וחוגגות.
הנשיקות הבאות הוגשו כחלק משולחן הקינוחים במסיבת יום ההולדת, אשר הכיל מספר לא מבוטל של וריאציות של המתוק המתוק הזה...
בתמונה- בכל קומה נשיקות בטעם שונה- טבעי, פירות יער ופיסטוקים.
עוד ועוד ענני קצף צחור, בטעמים ודקורציות משתנים...
גם את המסיבה עצמה התאמתי כמובן לכלת השמחה המקסימה שלי- נסענו (בהפתעה גמורה), כל המשפחה, לצימרים מקסימים בשם טרופיקלן במושב בצת (מומלץ בחום!).
לאחר יממה מלאה בהפתעות משפחתיות (סדנא לציור על דלעות נוי לכל המשפחה- דלארט, סיור וינטג'י על עגלה וסוס בשדות ירוקים, ארוחת בוקר כפרית ועוד), שלחנו את סבא וסבתא למסעדה רומנטית, ובינתיים הפכנו את הפרגולה והמדשאה המדהימה בין הצימרים לגן אירועים ירוק, מתוק ופורח. עגלות עמוסות כיבוד המתינו למוזמנים, ונגנית נבל הנעימה את האוירה. דקורציות נתלו סביב, והשמחה גדשה את הלבבות.
רק בריאות, אושר ואהבה גם בשנים הבאות!!!
